<h1>רי"ץ גיאת הלכ' אבל</h1>
<h2>דף יא.</h2>
הרוגי מלכות אין מספידין עליהם דהתם אמרינן ואף על ר' יהודה בן בבא בקשו לומר כן אלא שנטרפה שעה שאין מספידין הרוגי מלכות.
<h2>דף יט.</h2>
ולענין תנחומין אין מנחמין לו לאדם כשמתו מוטל לפניו אלא לאחר שיקבר וחלה אבלותו, דתנן (אבות פ"ד מ"ח) ר' אליעזר אומר אל תרצה את חברך בשעת כעסו ואל תנחמהו בשעה שמתו מוטל לפניו. מקום שנהגו לעמוד אבלים בשורה והעם לעבור ולנחמן עומדין, העם לעמוד והאבלים לעבור הכל לפי המקומות. ואין שורה פחותה מי' בני אדם ואין אבלים מן המנין. בראשנה היו האבלים עומדין וכל העם עוברין והיו משפחות ישראל מתגרות זו בזו זאת אומרת אני עוברת תחלה וזאת אומרת אני עוברת תחלה התקינו שיהו אבלים עוברין וכל העם עומדין. אמר רמי בר חמא החזיר ר' יוסי את הדבר ליושנו כדי שיהיו אבלים עומדין וכל העם עוברין. ועומדין לשמאל המנחמין ומנחמין עומדין ומנחמין לכל אחד ואחד לפי הראוי לו, דגבי כה"ג אמרינן כשהוא מנחם את אחרים אומר להם תתנחמו וכשהוא מתנחם אחרים אומרים לו אנו כפרתך והוא אומר להם מן השמים תתברכו.
<h2>דף מו:</h2>
ועל עסקי קבורה (אין) [אי] זה דרך ישרה למת. שאלו ראשונינו למר רב נטרונאי אם להטיל בכוך ולהניח לוח מלמעלה מן הכוך שלא יגע בפניו עפר וטיט או כשם שעושין שנותנין עפר על כולו, והשיב המת ועני מה חושש ומה איכפת ליה אלא אעפ"כ להטיל טיט בפניו יש בזיון בדבר ואין ראוי לעשות כן ולא כל הארצות שוות מקום ברד גדול כמות ארץ ישראל מכניסין אותו לכוך ואין נותנין עליו עפר כל עיקר שסומכין שיש ברד שם ומתיבש המת ואינו מתליע אבל בבבל שאין ברד שקוברין אותו בארון ונותנין עפר על פניו ועל עיניו ואם יש גשמים מביאין עפר יבש ונותנין על פניו ומכסין את פניו בבגדו ונותנין עפר על בגדיו שהוא על כלו וכיון שנותנין על גובה טפח נותנין לוח שהוא כסוי שעל הארון על העפר וחוזרין ונותנים עפר הרבה עד שנעשה גל כגובה אמה או יותר מכן. וזה שנותנים עליו עפר טוב הוא שרפואתו עפר הוא שנא' (בראשית ג') כי עפר אתה ואל עפר תשוב.
הפורשין מדרכי צבור כגון המינין והמומרין ואפיקורסין אין מתעסקין עמהן לכל דבר אחיהן וקרוביהן לובשין לבנים ומתעטפין לבנים ובאין ואוכלין ושותין ושמחין מפני שאבדו שונאי המקום ועליהם הכתוב אומר (תהילים קל"ט, כ"ג) הלא משנאיך ה' אשנא. מיכן אתה שומע שאבלים וקרובי המת היו נוהגים ללבוש שחורים ולהעטיף שחורים (והתניא) [וחתנים] וכיוצא בהם לובשים לבנים ומתעטפים לבנים. והתם (יומא לט:) תניא אותה שנה שמת בה שמעון הצדיק אמר להם בשנה זו מת אמרו לו מנין אתה יודע א"ל בכל יוה"כ היה מזדמן לי זקן אחד [לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויוצא עמי, והיום נזדמן לי זקן אחד] לבוש שחורים ועטוף שחורים נכנס עמי ולא יצא עמי. אחר הרגל חלה ז' ימים ומת. ואמר להו ר' ינאי לבניו (שבת קיד.) אל תקברוני לא בכלים לבנים ולא בכלים שחורים. לבנים שמא לא אזכה ואהיה כחתן בין האבלים שחורים שמא אזכה ואהיה כאבל בין החתנים אלא בכלים האולורין הבאים ממדינת הים דסומקי נינהו. ובכל מקום ומקום יש לעשות לפי מנהגו.
והספדא יקרא דשכבא הוא, נ"מ למאן דאמר לא תספדו לההוא גברא א"נ אפוקי מיורשין ליורשין. אין קוברין רשע אצל צדיק שנ' (מלכים ב' י"ג) ויהי הם קוברים איש. וכשם שאין קוברין רשע אצל צדיק כך אין קוברין רשע חמור לפני רשע קל.
<h2>דף מז:</h2>
הרוגי ב"ד אין מתעסקין עמהם לכל דבר. אחיהן וקרוביהן באין ושואלין בשלום העדים ובשלום הדיינים כלומר שאין בלבנו עליכם איבה שדין אמת דנתם. ולא היו מתאבלים אלא אוננים שאין אנינה אלא בלב. ולא מברין (סג.) עליהם שנאמר (ויקרא י"ט כ"ו) לא תאכלו על הדם.
הרוגי ב"ד דבדין נהרגו לא הויא להו כפרה תדע דהא תנן לא היו קוברין אותן בקברות אבותיהן. קבריה דרב הוי שקלי מניה עפרא לאשתא בת יומא אתו אמרו ליה לשמואל א"ל יאות הן עבדין קרקע עולם היא וקרקע עולם אינה נאסרת שנאמר [מלכים ב' כ"ג ו'] וישלך את עפרה על קבר בני העם מקיש קברי בני העם לע"ז מה ע"ז במחובר לא מיתסרא אף ה"נ במחובר לא מיתסרי.
האורג בגד למת אביי אמר אסור בהנאה רבא אמר מותר בהנאה, והלכה כרבא דאמר הזמנה לאו מלתא היא. מזרקי' כלים על מתים וקולטין ומצילין מאויר עד שלא יזכה בהם המת, שכל הכלים שזוכה בהם המת אסורין בהנאה חוץ מן הסל והמגריפה והמריצה המיוחדין לקבורה. האומר קברוני בטלית זו על מנת שתהא לי אין [נוטלין] אותה ממנה. היו אביו ואמו מזרקין בו כלים מצוה על אחרים להציל, אמר רבי שמעון ב"ג במה דברים אמורים שלא נגע במטה אבל נגעו במטה אסורין.
<h2>דף מח.</h2>
החוצב קבר לאביו והלך וקברו במקום אחר הרי זה לא יקבר בו עולמית. ואוקמינא בקבר בנין אבל בקבר קרקע אינו נאסר ומשום כבוד אביו נגעו ולא משום הזמנה. וכן קבר חדש מותר בהנאה הטיל בו נפל אסור בהנאה. ובקבר בנין ג' קברות הן. קבר הנמצא וקבר הידוע וקבר המזיק את הרבים. הנמצא מותר לפנותו ואם פינוהו מקומו מותר וכשאינו מת מצוה דמת מצוה קונה מקומו ולא מצי מפני ליה. וקבר הידוע אסור לפנותו ואם פנהו מקומו טמא ואסור בהנאה. ובקבר בניין קבר שבנאו לשם חי מותר בהנאה הוסיף בו דימוס לשם מת והשליך בו מת אע"פ שפינה אסור בהנאה ואם היה מכירו וחולצו מותר. מותר מתים למתים מותר מת ליורשיו. כיצד גבי למת סתם זהו מותר מתים למתים גבי למת זה זהו מותר המת ליורשיו.
